כבוד אחרון לחנה סנש

הצנחנית המפורסמת שפעלה בחזית נגד הנאצים, נלכדה והוצאה להורג, חזרה לירושלים למנוחת עולם

בראש הר הרצל, בבית העלמין הצבאי, סמוך לחלקת גדולי האומה, ממוקם יד לצנחני היישוב היהודי שנפלו באירופה במלחמת העולם השנייה. בחלקה זו קבורות חנה סנש וחביבה רייק, שתיים מתוך שבעה הצנחנים היהודים שנלכדו בידי הנאצים ועוזריהם ונהרגו. לצד קברן של השתיים מסודרות מצבות לזכר הצנחנים הנוספים שלא שבו והוגדרו נעדרים. סידור המצבות בחלקה הוא בצורת מצנח.

השבעה הם חלק מאלפי יהודים שהתגוררו בישראל בזמן המלחמה ואשר התנדבו לצבא הבריטי כדי להשתתף במלחמה נגד האויב הנאצי. 37 מהם נשלחו על ידי הבריטים לצנוח באירופה הכבושה בשנים 1943/4 כדי להשיג מודיעין לבריטניה ובעלות בריתה ולעזור לקהילות היהודיות. כאמור, שבעה מהם נלכדו ונרצחו.

חנה סנש היא סמל של גבורה ונחישות. היא נולדה ב-1921 בבודפשט שבהונגריה. אביה, בלה סנש, היה עיתונאי וסופר ואמה, קטרינה סנש, הייתה מורה למוסיקה. ב-1939, חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היא עלתה לארץ ולמדה בבית הספר החקלאי בנהלל. משם יצאה עם קבוצת צעירים להקים את קיבוץ שדות ים שליד קיסריה.

קצינת מודיעין ושם הצופן שלה

ב-1943 התנדבה לשירות הצבא הבריטי והוכשרה לצניחה. היא יצאה לשליחות כקצינה במודיעין של חיל האוויר הבריטי כשברשותה משדר ארוך טווח. שם הצופן שלה אצל הבריטים היה "הגר". ב-15 במרץ 1944 היא צנחה ביוגוסלביה וחברה לפרטיזנים שהובילו אותה אל הגבול. ביוני 1944 היא חצתה כמתוכנן את הגבול להונגריה אך לרוע המזל נתפסה על ידי חיילים הונגרים נכלאה ועונתה אך שמרה על שתיקה ולבסוף נידונה בבית דין צבאי למוות בגין ריגול ובגידה במולדת.

בשביעי בנובמבר 1944 היא הוצאה להורג ונקברה בבודפשט. כשנתיים אחרי הקמת מדינת ישראל, במרץ 1950, הממשלה החליטה להעלות את עצמותיה לקבורה ממלכתית בהר הרצל בירושלים, שנחנך כמה חודשים קודם לכן עם העלאת עצמותיו של בנימין זאב הרצל שקבור בסמוך.

סנש הייתה צעירה ציונית ולוחמת בעלת אידיאלים ברורים. אך היא הייתה גם משוררת מוכשרת וכבר מגיל 13 כתבה יומן שלימים גם יצא כספר. במהלך השנים כתבה 40 שירים. בשדות ים, שם כתבה את השיר "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם", היא נחשפת לפעילות הפלוגות הימיות של הפלמ"ח שקולטים את המעפילים ושומעת על משלחות ההצלה של הפלמ"ח דרך הבריטים לאירופה. "קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול", כתבה.

בגיל 23 היא הוצאה להורג. הנחישות שחנה סנש הפגינה אז, לצאת מאזור הנוחות שלה, להתגייס ולשוב לעורף האויב, הפכו מאז לחלק בלתי נפרד ממורשת המופת של צה"ל לאורך הדורות וגם היום.

כתב: שלמה צזנה.
מצאתם טעות בכתבה? יש לכם שאלות או הערות? כתבו לנו: shlomocesana@gmail.com